שילוב דגי קרב
דגי נוי מסוג דג קרב, הם מהבולטים שבדגי הנוי .
יופיים המדהים , בשילוב עם אופי מיוחד, הקנה לדג זה את קסמו.
גולשים מעלים לעיתים קרובות את השאלה האם גידול דגי נוי מסוג דג-קרב יחדיו,
האם זה באמת אפשרי? ובכן התשובה היא כן.
נתחיל מכך שמגדלים רבים מתחום גידול דגי נוי, וחדשים בתחום רביית דגי קרב
מגדלים את הדגיגים עד שבאמת ניתן להבחין במדויק בין הזכרים לנקבות.
בגילאים אלו הדגים כבר מזמן החלו בקרבותיהם הטריטוריאליים,
אך לרוב הסנפירים עדיין לא יהיו במצב רע
(פה ושם איזה ביס בסנפיר תמיד יכול להתחדש, כמובן בתלות בחומרת המצב).
בנוסף, מגדלים מומחים רבים, לעיתים מגדלים מספר זכרים יחדיו באקווריום ייעודי לכך.
איפה המלכוד?
אנו המגדלים רוצים להחזיק מספר זכרים מסוג דגי קרב יחדיו באקווריום קיבוצי
וכל הזמן אומרים לנו להימנע מכך, מסיבות אי-אלו ואחרות.
אז איך באמת עושים את זה?
איך משלבים דגי נוי זכרים מסוג דג קרב יחדיו ?
כפי שאמרתי, ניתן לשלב זכרים של דגי נוי מסוג מסוג דגי קרב יחד יחדיו,
צריך רק לדעת מה לעשות, והאמת זה בכלל לא קשה,
צריך רק לקחת בחשבון את הגורמים הנ"ל:
1. תנאי מים מצוינים! אם ניתן מים שמכילים חומרים מונעי סטרס וריכוזים גבוהים של
וויטמיני B למיניהם.
רמות אמוניה וניטריט שעומדות על 0 PPM, אם ניתן גם ניטראט שעומד על 0 PPM. .
2. מקומות מסתור מרובים, דגש על צמחייה סבוכה בכמה חלקים באקווריום.
3. אקווריום מרווח ככל הניתן, לפחות 30 סמ"ר לכל זכר, בתלות כמובן בכמות מקומות המסתור.
ככל שיש יותר ניתן לצמצם מעט את החילוק הטריטוריאלי בין הזכרים,
ככל שיש פחות, מומלץ למעט בכמות הזכרים ולהעלות את המרחב הטריטוריאלי לכל זכר.
4. מזון דגי נוי באיכות מצוינת, אם ניתן לספק תוספות נכבדות של מזון קפוא וחי,
מועשרים בוויטמינים לדגים, ניתן יהיה לראות הבדל עצום!
5. דגי נוי נוספים באקווריום צריכים להיות רגועים ויש להימנע מ- דגי נוי
בעלי נטייה לכרסום סנפירים ארוכים כגון סקלארים וסומאטרות.
מומלץ לשכן עם טאניכטיסים ושאר מיני דאניו, טטרות קטנות עד בינוניות,
דגי נוי מסוג ציקלידים ננסיים דרום אמריקאים (ולא מזרח אפריקאים שנוטים יותר לאגרסיביות!),
קורידוראסים ולוריקארידים למיניהם וכו'...
אילו דגי קרב לבחור?
במידה ואנו רוצים להחזיק ביחד זכר ומספר נקבות,
לא תהיה לנו בעיה בהינתן זכר אחד וקבוצת נקבות.
כאשר אנו רוצים להחזיק ביחד מספר זכרים, העסק כבר הופך למעט יותר מסובך.
הזכרים שאנחנו צריכים לחפש הם זכרים בעלי סנפירים קצרים,
אלו הנקראים פלקאט Plakat (בתאי פירושו- לוחם).
זכרים אלו הם הזכרים המשמשים בעולם לקרבות ראווה והימורים,
הזכרים האלה הם בעלי סנפירים קצרים כסנפירי הדגים שבטבע,
הם תוקפניים הרבה יותר, אך בעלי יכולת החלמה גבוהה הרבה יותר משל אלו
שאנו רואים לרוב בחנויות (הדגים המתורבתים- בעלי הסנפירים הארוכים).
הבדל משמעותי הוא בהתחדשות הסנפירים לאחר קרב- אצל זכרים מתורבתים,
סנפיר שנפגע עלול שלא לגדול חזרה לצורתו המקורית, בתלות בחומרת הפגיעה.
אצל הפלקאטים, חומרת הפגיעה אינה משנה וכל עוד לא נפגע שורש הסנפיר,
הוא יגדל חזרה לצורתו המקורית ובמהירות גבוה מאוד,
כך שלרוב לא רואים פגיעה על הדגים וניתן לראותם זוקרים סנפירים ומכסי-זימים אחד כלפי השני מדי פעם.
פלקאט זכר בצבעי הבר,
איך מוצאים דגי פלקאט כאלו?
בארץ, לרוב הדגים מגיעים במשלוחים של נקבות, איך אנחנו מוצאים אותם?
נחזור לרגע על ההבדלים בין זכרים לנקבות- לזכרים סנפירי הגחון לרוב עבים יותר
ומעט ארוכים יותר משל הנקבות, בנוסף עלינו לחפש את הפטמית הלבנה,
אם היא קיימת, נמצא אותה בין סנפירי הגחון לסנפיר השת. יש פטמית- מדובר בנקבה,
אין- והרי מצאנו לנו זכר פלקאט.
בנוסף ניתן להבחין לרוב כי אם ישנו זכר במשלוח הנקבות, הדג יהיה אגרסיבי הרבה יותר
משאר הדגים במשלוח.
יש לקחת בחשבון כי אם ישנם מספר זכרים, רק אחד מהם יהיה דומיננטי באקווריום ועלינו לבדוק את כל הדגים במשלוח ע"מ להוציא מתוכו כמה שיותר זכרים.
הדגים שנבחר אמורים להיות באותו גודל, דג גדול יותר מהשאר יהיה דומיננטי ביותר ועלול באמת להרוג זכרים אחרים, כאשר הבדלי הגודל אינם משמעותיים,
יש לכולם סיכויים טובים יותר להתאקלם וליצור ביניהם היררכיה (סדר מעמדות.)
אם אנו מחפשים נקבות פלקאט, נוכל לשים לב כי סנפיריהן קצרים יותר
משל נקבות מתורבתות (ההבדל ניכר בסנפיר השת יותר משאר הסנפירים).
נקבות אלו יהיו אגרסיביות יותר מהנקבות המתורבתות ואם ישנה במשלוח
הנקבות נקבה דומיננטית יותר שהיא אכן נקבה, נבדוק את סנפיריה, אם הם אכן קצרים,
זוהי נקבת פלקאט.
באיזה גודל של אקווריום ניתן לגדל את הדגים?
הצרכים הטריטוריאליים של הדגים אינם גדולים מרחבית, אבל בהחלט באים
לידי ביטוי באגרסיביות מוגזמת משהו.
כל עוד יש לדג המובס לאן לסגת, לא יהיה מצב של מוות לאחר קרב.
ובכן, כאן אנחנו לא נכנסים לתחום נפחי המים בליטרים,
אלא לשטח הפנים של האקווריום. מדוע? מפני שאלו דגים טריטוריאליים.
הכלל הפשוט אומר- כמה שיותר גדול, יותר טוב. הווה אומר- ככל שיש יותר שטח פנים לאקווריום,
נוכל להכניס יותר זכרים פנימה.
הכלל הספציפי יותר עובד ככה- לכל זכר, נקצה טריטוריה של 40-50 סמ"ר משטח האקווריום.
כך למשל, באקווריום שמידותיו 100X50, נוכל להכניס באזור ה- 2-3 זכרים.
הנקבות דורשות טריטוריה קצת יותר קטנה (20 סמ"ר +/- לכל נקבה) ובאקווריום כזה נוכל להכניס 5-6 נקבות.
לרוב, שטחי הטריטוריות של הזכרים והנקבות יכולים לחפוף אחד את השני,
כך שבאקווריום כזה נוכל בהחלט להכניס 2-3 זכרים עם עוד 5-6 נקבות.
האם יש צורך במקומות מסתור ?
ובכן, כמובן!
שהרי דג שהובס בקרב צריך לסגת למקום כלשהו. אצל דגים אלו, הפלקאטים,
הכלל אומר- רחוק מהעין, רחוק ממוות. זכר מנצח ירדוף את הזכר המובס עד אשר לא יראה אותו יותר.
לכן, יש "לקשט" את האקווריום בכדים, אבנים כלשהן ושלל מקומות מסתור נוספים. וכל המרבה, הרי זה משובח!
הכלל כמובן, תקף גם לנקבות. נקבות למי שעדיין לא שמע, אגרסיביות גם הן, לעיתים אף יותר מהזכרים (כבר היו מגדלים שהכניסו זוג ביחד כדי להרבות אותם,
וקמו בבוקר למצוא נקבה מושלמת (הזכר אפילו לא נגע בה) שוחה ליד זכר מת
(ללא כל זכר לסנפירים, לולא ידעו כי הכניסו לשם זכר, לא היו מזהים אותו כלל!).
המלצתי האישית עומדת כך: יש לספק לכל דג, זכר או נקבה, 3-4 מקומות מסתור שונים.
את מקומות המסתור אנו נפזר באקווריום באופן שבו יתפרסו על כל שטחו,
כך שיהיו זמינים לדגים באופן תמידי.
בצורה כזו, אם יתקיים מפגש בין שני זכרים, לזכר המובס תמיד יהיה לאן לסגת
ולהעלם מעיניו של הזכר המנצח.
השפעת תנאי המים על הדגים:
ככלל, תנאי המים חשובים מאוד לשמירה על בריאותם של דגים. כאן הכלל מודגש יותר:
במים בעלי איכות נמוכה, סיכויי ההתאוששות של הזכרים מכל קרב נמוכים
(וזה כמובן, תקף הרבה יותר כלפי הזכר המובס).
הסנפירים עלולים ללקות בריקבון במקום לצמוח חזרה והדגים עלולים למות.
אנחנו צריכים תנאי מים מצוינים לצורך אכלוס שכזה. מדובר כמובן במערכת סינון חזקה, עם נפח סינון גדול,
אך כזו שמזרימה מים לאקווריום באופן שאינו חזק מדי
(ניתן לכוון כמובן את זרם היציאה של המים מהפילטר כך שיישבר על אחת מדפנות האקווריום ובכך להקטין את שיעורי הזרימה באקווריום),
לרוב מדובר בפילטר חיצוני לאקווריומים של עד 100 ס"מ אורך, ובשניים באקווריומים גדולים יותר
(הכל כמובן, בתלות בפילטרים עצמם...
ישנם פילטר שחזקים מספיק להתמודד עם נפחי מים גדולים מאוד, אני לרוב מעדיף להכניס שניים שבאיחוד כוחותיהם מתאימים לנפח האקווריום, כך אני מגדיל גם את נפח הסינון).
בנוסף, ישנם תכשירים למים שמיועדים ספציפית לדגי-קרב.
מדובר בתכשירים שמכילים תמציות מעלי עץ השקד ההודי (את העלים עצמם ניתן להשיג ולהכניס אל מי האקווריום, האפקט הוא אותו אפקט,
רק שבארץ בעייתי ויקר מאוד להשיג את העלים הללו).
לגבי תכונות עלים אלו והחומרים שהם משחררים למים נדון במקום אחר,
בצמצום ניתן לומר כי החומרים המשתחררים מהעלים מונעים התפתחות של בקטריות
(ומונעים בכך את ריקבון הסנפירים של הדגים) ומוסיפים עוד מספר חומרים שעושים לדגי-הקרב שלנו
(ולשאר אנבסיים) רק טוב.
לספקנים שבינינו, הצמח גדל ליד אותן ביצות בהן חיים דגי-הקרב,
העלים שלו נופלים באופן קבוע אל המים ואחרי שבדקו טוב טוב את מערכת היחסים בין
העץ למים ולדגים, הגיעו למסקנה כוללת- זה עושה להם טוב!
מקומה של הצמחייה באקווריום:
בוודאי!
צמחים מהווים מקום מסתור בפני עצמם (לא כתחליף לאלו שצוינו למעלה!),
ויוסיפו להגנה על הדגים מפני רצח אחד בידי השני. יש לקחת צמחים שיוצרים מקבצים צפופים וסבוכים,
כגון- אגריה (Egeria), היגרופילה (Hygrophila polysperma/ SunSet), לימנופילה (Limnophila),
וואליסנריות (Vallisneria) וג'אווה-מוס (Vesicularia dubyana).
בצורה כזו, נדאג שלדגים תמיד יהיה איך להיעלם אחד מפני השני.
הצמחים מהווים מקום מסתור מצוין ובזמינות תמידית,
דג שאינו רוצה להיראות, חומק אל בין הצמחים ואנו או שאר הדגים לא נראה אותו עד שירצה בכך.
את הצמחים יש לדאוג לשתול במקבצים צפופים למדי,
ולדאוג שיכסו לפחות שטח של 80% משטח האקווריום. אם אין לנו מספיק צמחים לשתול כך,
תמיד ניתן להריץ את האקווריום עד שיהיו צפופים מספיק ולהכניס אז את הדגים
(ניתן עד אז לגדלם בנפרד בצנצנות- כל דג בצנצנת משלו כמובן והכלל תקף גם לגבי הנקבות).
בהנתן מספיק נסיון בגידול דגים אלו ביחד, אקווריום ששתול ב-80% משטחו,
יאפשר לנו לשחק עוד קצת עם כמויות האכלוס של הדגים הללו
(אני אישית ראיתי וביצעתי אכלוסים צפופים יותר של דגי-קרב שעבדו נהדר ולאורך זמן, אך כמובן,
דברים כאלו דורשים הרבה ניסיון פרקטי בתחום הזה ועל כן אני ממליץ להתחיל בצורה קצת יותר רגועה.
אז איך בדיוק מזהים דג שמתאים?
כאשר אנו מגיעים לחנות ומוצאים משלוח של נקבות או של זכרים שידועים בוודאות כפלקאטים, אנחנו צריכים כמובן לחפש את הדגים החזקים ביותר.
אלו יהיו הדגים הדומיננטיים באקווריום וישחו לאורכו ולרוחבו (גם דגים שאינם דומיננטיים כמו הזכר השליט יהיו בסדר כל עוד גודלם אינו נופל מגודלו והם פעילים).
דגים שצמודים לפינות, אינם פעילים ובעצם עסוקים רק בהסתתרות ונראים אומללים, אינם משרתים את מטרתנו.
בנוסף, עלינו לבדוק האם הדגים בריאים- משלוחים רבים מגיעים נגועים במחלת הנקודות הלבנות,
זוהי מחלה שקל למדי להתגבר עליה, אבל בסופו של דבר הדג יאלץ לשכון בבידוד לפני שיצורף לאקווריום,
דבר שעלול לעכב את הכנסת שאר הדגים עקב העובדה שפשוט יהיה קל יותר להכניס את כולם יחדיו לאקווריום,
אנחנו מעדיפים שדברים יעשו בצורה המהירה ביותר ולכן מומלץ לוותר על משלוחים נגועים בנקודות לבנות.
כמובן שאנו גם מחפשים דגים שהסנפירים שלהם שלמים וישרים, כך אנו יודעים כי הדג בריא, לא ננשך עד כדי גסיסה בעבר וכי הוא מתאים לנו למטרותינו.
את הדגים, לאחר שנבחרו, מומלץ לגדל כשבועיים-שלושה בצנצנות, לצורך פיקוח מחלות.
בנוסף, אם לאורך אותו פרק זמן נמצא עוד דג שברצוננו להכניס לאקווריום, הדבר לא יעכב אותנו הרבה.
את הדגים כולם מאקלמים לאקווריום באותו זמן- דגים שנכנסים בהבדלי זמנים
ילחמו יותר אחד בשני ודגים חדשים עלולים להיהרג.
כאשר אנו מכניסים את כולם באותו הזמן, הם כולם מתאקלמים ביחד
והסיכויים לרצח באקווריום קטנים הרבה יותר, מכאן נובע החלק הבא:
מילה של אזהרה- לאחר אכלוס האקווריום מומלץ להימנע מהכנסת דגי-קרב נוספים!
והיה ופרצו קרבות באקווריום ודג ספציפי החל "לטבוח" בשאר הדגים,
יש כמובן, להוציא אותו ולא את הדגים האחרים.
והיה ונפגע דג...
לצורך כך, מומלץ שיהיה לנו אקווריום קראנטינה (הסגר) או תא רשת.
את הדג מעבירים לאקווריום או לתא הרשת ומשם מטפלים בו. ההעדפה שלי אומרת כך:
אם הדג נפגע קשה אך יכול להחלים במהירות, נעביר אותו לתא הרשת
בתוך האקווריום הקיבוצי- זאת על מנת שלא יאבד לחלוטין את מעמדו באקווריום.
אם הדג חולה, נפצע עד כדי גסיסה וכו'- נעביר אותו לאקווריום קראנטינה ושם נטפל בו.
דג חולה יוחזר לאחר החלמתו.
דג שנפצע בקרב עם זכר אחר והגיע למצב של כדי גסיסה,
לא יוחזר לאקווריום לאחר החלמתו!
כאן הרשו לי להזכיר שוב את עלי עץ השקד ההודי,
בעיקר בכל הנוגע למחלות כגון ריקבון הסנפירים.
בנוסף, ישנם חומרים כגון מלה-פיקס ופימה-פיקס שעושים עבודה נהדרת
עם דגים שחומרת פציעתם או מחלתם היא בין קלה לבינונית-קלה.
דגים שמצבם בכי-רע יזדקקו לתרופות חזקות, סינון יעיל,
אוורור של האקווריום בו אנו מטפלים בהם,
במילים אחרות- תנאים של לוקסוס כמו בסוויטה הנשיאותית במלון רויאל-ביץ' באילת...
זאת כמובן, על מנת שהדג יחלים.
הסיבות למות זכרים אחרים היא :
1. אין מרחב נסיגה לזכר המובס, הזכר השני ימשיך לתקוף אותו, לרוב עד מוות. זה נובע מהראייה הנ"ל- הזכר המובס נותר בטריטוריית הזכר השליט, הווה אומר, הוא עדיין מהווה איום טריטוריאלי וכל עוד הוא נוכח שם,
הוא לא אמר תבוסה, אי לכך יש צורך בהבהרת כוונות חדה יותר- תקיפה נמרצת הרבה יותר, שוב ושוב, עד העלמת הגורם המאיים, בכלי קטן, דבר זה יתבטא במות הזכר המובס.
2. בזכרים בעלי סנפירים ארוכים יש נטייה מוגברת הרבה יותר לרקבונות סנפירים וזיהומים משניים. לאחר קרב ממושך, הזכר המובס נמצא בסטרס וסיכוייו ללקות בזיהום נוסף עולים פי כמה וכמה,
זיהומים כגון אלו עלולים להביא למותו של הדג המוחלש גם ככה ע"י הסטרס
שנובע מההפסד בקרב. בבית הגידול הטבעי של הדגים מצויים במים חומרים
נוגדי חיידקים ופטריות ואילו ב- אקווריום אין,
סיבה נוספת לכך שבטבע הזכר המובס יחלים ואילו באקווריום לא. בנוסף,
יכולת ההחלמה של הדגים בעלי הסנפירים הארוכים מבחינת התחדשות הסנפירים חלשה
הרבה יותר מאשר אצל הפלקאטים ולאחר פגיעה בקרני הסנפיר בבסיס הסנפירים
תביא לגדילה מעוותת של הסנפירים אם בכלל. לאחר קרב קשה,
ייתכן גם כי הזכר המנצח יוכרע לאחר זמן-מה ע"י זיהום, בתלות כמובן ברמת הפגיעה שצבר במהלך הקרב.
נקבת קראון-טייל (Crowntail), מבצעת את פעולת הפליירינג האופיינית לזכרים, ומוכיחה, שגם הנקבות יודעות להרוג:
לאלו שכן יחליטו לנסות, בהצלחה רבה!
קישורים נוספים באותו ענין:
רוצים לשאול שאלות נוספות ? היכנסו למערכת הפורומים של אתר
